למה גזרני החום החיצוניים שלכם נהרסים (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
גזרני החום האינפרא-אדום החיצוניים עוברים תנאים קשים מאוד. ברגע אחד הם קופאים בגשם, וברגע הבא הם חמים מאוד. זה מחזור אכזרי.
ברוב המקרים, הגזרנים האלה לא נהרסים בגלל כשל ברכיב החימום עצמו. הם נהרסים בנקודת החיבור – הנקודה הקטנה שבה החוט מתחבר לרכיב החימום. אם האטימה באותה נקודה מאפשרת חדירה של מעט לחות, הזרם החשמלי יגיע אל המים. ואז… הגזרן נהרס.
המאבק עם החום
העניין הוא שחומרי אטימה רגילים פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים אלה.
כשהגזרן פועל, הטמפרטורה עולה במהירות. כשהוא כבוי, הטמפרטורה יורדת באותה מהירות. ההתרחבות וההתכווצות התמידיות גורמות לכך שהאטימה נשברת. ברגע שנוצרת סדק קטן, חמצן ולחות חודרים פנימה. הבידוד של החוטים נשרף, הנחושת נרקבת… ופתאום יש לנו גזרן שאינו פועל, או, גרוע יותר, סכנת שריפה.
אנחנו לא עושים דברים בצורה זולה. אנחנו משתמשים בסיליקון בעל עמידות גבוהה ובחומרי אטימה מבוססי קרמיקה, שמאפשרים לגזרן להישאר סגור וגמיש, גם כשהרכיב החימום חם מאוד.
הבעיה עם החומרים “זולים”
ראיתם את אותם גזרנים שמיוצרים בכמויות גדולות. בדרך כלל הם משתמשים בגלוסים רגילים או בגומי באיכות נמוכה.
חומרים אלה נשרפים עם הזמן, הם נהיים שבירים, ובדרך כלל הם נהרסים כבר בעונה אחת. זה מתסכל מאוד.
אנחנו מתמקדים בנקודת החיבור הזו. על ידי שימוש בצינורות חזקים ובחומרי אטימה איכותיים, אנחנו יוצרים מחסום אמיתי. זה לא רק למניעת גשם – זה גם למניעת חדירת לחות לנקודות החיבור.
מציאת האיזון הנכון
אתם עשויים לחשוב ש“ככל שהאטימה טובה יותר, כך טוב יותר”. אבל זה לא כל כך פשוט.
אם אתם אוטמים הכל יותר מדי, בלי שימוש בחומרים שמאפשרים העברת חום, אתם למעשה כולאים את החום בתוך הגזרן. כך הבידוד של החוטים נשרף מבפנים.
זו בעיה של איזון. צריך שהגזרן יהיה עמיד למים, אבל גם שהחום יוכל לצאת החוצה. אם אתם משתמשים בגזרן בעל הספק גבוה, ודאו שלגוף הגזרן יש מספיק מרווח סביב נקודות החיבור. זרימת אוויר קלה יכולה לעזור מאוד להאריך את חיי הגזרן.