שמירה על מחממי אינפרא-אדום בחדר האמבטיה – בטוחים ויבשים
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים באוויר, ויש סיכון מתמיד לכך שנוזלים יגיעו אל המכשיר. אם משתמשים במחמם אינפרא-אדום בחדר האמבטיה, זה כמו להזמין תקלות חשמליות, אלא אם כן משתמשים בחומרי בידוד איכותיים.
עבורנו, הדברים מתמצים בשני דברים: לשמור על החיבורים יבשים לחלוטין, ולבחור חומרים שלא יתפגעו כשהם נחשפים לחום.
המאבק נגד לחות
הבעיה הגדולה ביותר היא תמיד החיבורים – המקום בו החוטים נמצאים במגע עם המכשיר. זו הנקודה החלשה ביותר. אם נכנסת שם קצת לחות, נוצר גשר בין החוטים לבין המסגרת המתכתית. זה לא טוב.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחיבורים מאובטחים. ניתן לחשוב על זה כעל “אטימה” לחשמל. אנו משתמשים לעתים קרובות בגומיות סיליקון או חיבורים מיוחדים – בעצם, אנו מכסים את החיבורים בחומר מגן, כך שהאוויר הלח לא יוכל להגיע אליהם.
בחירת החומרים הנכונים
אנו לא משחקים עם החומרים. אנו משתמשים בזכוכית קוורץ ובחומרים קרמיים איכותיים. זכוכית הקוורץ מצוינת, מכיוון שהיא יכולה לעמוד בשינויי הטמפרטורה הקיצוניים מבלי להישבר או לאפשר מעבר של חשמל.
אנו גם משתמשים בעיצוב עם בידוד כפול. הרכיב החממה מופרד פיזית מהמעטפת החיצונית. כך, אם אחד החוטים נשבר או שהאטימה נפגעת, החלק החיצוני של המחמם לא יהפוך ל”חשמלי”. זה עוזר להוסיף שכבות נוספות של הגנה.
האיזון הקשה
הבעיה היא שאטימה מוחלטת פוגעת בזרימת האוויר. אם אנו אוטמים את המכשיר יתר על המידה, החום נשאר בתוך המכשיר. אם הטמפרטורה הפנימית עולה יותר מדי, הבידוד של החוטים נהיה שביר. אז צריך להתחיל הכל מחדש. זו מעין מלחמה בין שמירה על המכשיר מפני מים לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת החוצה.
דבר אחרון: לא משנה כמה טוב הבידוד, תמיד יש לחבר את המכשיר למפסק GFCI. זו הדרך היחידה לישון בשקט, בידיעה שאם יקרה משהו באזור לח, החשמל יופסק מיד.